מיועד לרמת מיקצועיות: מתחילים, מתקדמים
ממש לפני שאנחנו מתחילים באמת, רק כמה דברים בבקשה:
אני רוצה להאיר את עיניכם מעט על המבנה או הצורה בה אני הולך להעביר את הסקירה. ובכן, אני לא אכתוב סקירה זו עם תיאורים טכניים כבדים, מדידות מדויקות (נניח) של דרגות העקמומיות של העדשה שלעיל, או כל דבר דומה אחר שאולי (בדגש על אולי) נחוץ לאנשי מקצוע כמוני. גם לאותם אלו חובבי הצילום הבטוחים בעצמם או המתקדמים - כמו רבים מאלו המחזיקים מצלמה בידם, או לאלו המתחילים את דרכם בצילום זה באמת לא משנה.
הסקירה הולכת לגעת בשני נושאים המשתלבים זה בזה. נושא אחד הוא ההדגרה והתיחום של תת-הנושא "צילום-רחוב אמנותי" והפרדתו מתת-התחום הדומה בשם, אך בעצם שונה בצרכיו או במהותו - "צילום רחוב". הנושא השני עליו אני דן כאן הואהעדשה המצויינת למעלה - בכותרת הסקירה הזו. עם נגיעתי בשני הנושאים הללו, אני אדגיש מה הם הפרמטרים החשובים לי, כאומן צילום, בתת-התחום הזה והאם העדשה הזו כן-או-לא מתאימה לו.
איני הולך למלא אתכם עם "מספרים מקצועיים" רק בכדי שלמאמר הזה כביכול תהיה גושפנקה רישמית. זה מעולם לא עניין אותי ולעולם לא יתחיל לעניין. באמת שלא. וזה לא בגלל שאין ביכולתי לעשות כן או להתבטא בצורה יותר אקדמאית וכולי (עשיתי כמה תארים מתקדמים ומחקרים אקדמאיים בכל מיני אוניברסיטאות וזה באמת ובתמים רק ישעמם אתכם לקרוא סקירה בצורה של מאמר אקדמאי פלצני (וסליחה על הביטוי). כיום, לכל העדשות בעולם יש יתרונות וחסרונות בכל הנוגע למבנה, עקמומיות וכולי. כל עניין של הדגשת החסרונות של עדשה כזו או אחרת רק יבלבלו אתכם יותר ויותר. מניסיון.
ובשל כך, אם אתם מעוניינים באמת בסקירה שנותנת לכם מידע בגובה העיניים - אתם נמצאים במקום הנכון.
הרקע לבחירה שלי דלעיל בא בעקבות שיחות ופגישות עם צלמים מקצועיים, לפני כמה ימים יצא לי לשוחח עם כמה צלמים פה בניו זילנד. נראה היה שכולם הסכימו שכאשר הם התחילו את המסע בנבכי הצילום, וגם עתה כשהם די בטוחים במיקצועיותם, הם היו כל כך מפוחדים איזו עדשה לרכוש. עדשות הן לא חפיסת שוקולד – הן עולות הרבה. הם מספרים לי שהם עשו את המחקר שלהם גם באופן מקוון וגם לא מקוון (כלומר מפה לאוזן) ולפעמים, וחלקם אף ברוב הפעמים, מצאו את עצמם במצב מאוד מבלבל שהוביל אותם בסופו של יום ל... שום מקום. אני מודה שאני יכול להזדהות איתם. ראו, עם המצב כמות שהוא היום, השוק רווי עדשות מכל מיני יצרניות ואפילו רווי יותר עם סקירות על עדשות. לפעמים הסקירות הללו סותרות זו את זו. לעתים יש כאלו ברשת יוטיוב המקבלים הוראה ברורה לפרגן או אף להוריד מהערך של מוצר כזה או אחר בתמורה למתן כספי מצד החברות היצרניות המתחרות ביניהן. יתירה מכך, יש לי חבר אחר המתגורר בישראל. אשתו החלה ללמוד צילום לאחרונה שם. הוא רכש לה דגם של מצלמה תחת המלצתי, ועתה מוסר לי שהוא מחכה לקרוא את הסקירה הזו בטרם יחליט לרכוש לה את העדשה. אני מרגיש תחת לחץ!
לא הסקירה הרגילה שלכם. בואו נתחיל כבר ...!
שאלה: האם אתה יכול להיות צלם-רחוב אמנותי?
הנה מתכון אחד להיות צלם אומנותי: קח מצלמה פשוטה, צא לרחוב, כוון אותה על אובייקט מסויים, לחץ על כפתור הצמצם ו ... זהו, יש לך תמונה יפה. עכשיו אתה יכול לקרוא לזה עבודת אמנות. נכון שזה כך? ובכן, לא ממש!
בואו נגיד שכל התהליך דורש יותר מזה. הרבה יותר, קרוב לוודאי. צילום אמנותי דורש קצת (ובכן, ברוב הפעמים – הרבה מאוד) הכנה של ואולי תיכנון החלל שאתם רוצים ללכוד כתמונה מוגמרת. כן, יש אנשים שהם טבעיים לתהליך וזה קל להם יותר מאחרים; ומאידך, לרוב, אנשים לומדים את זה לפעמים הרבה מאוד זמן עד שהם מקבלים תוצאות אמנותיות משמעותיות. עם זאת, אציין שההכנה שהזכרתי קודם לכן פירושה לחשוב על כל ההרכב (בשפה "צילומית" מיקצועית זה נקרא "קומפוזיציה") של התמונה האמנותית כפי שאתם רוצים שתיראה על הדף, בלי חיתוך של התמונה לאחר מכן. הצורך לקבל את כל הפיקסלים של הסנסור על החלל שלאחר מכן יהפוך לתמונה מודפסת או מוצגת דיגיטלית. זה בעצם מה שאני קורא לו צילום אמנותי.
אני, עצמי ואנוכי:
אז שלום לכם, אני קולינס ראיין, ואני צלם מקצועי, מתעסק בגרפיקה דיגיטלית וידנית, ואומן. אה, כן, אני אחד מאלו שגם דוברים עברית, ואפילו ברמה גבוהה. מאוד. אני חי בעיר אוקלנד שבניו זילנד. אני מתעסק בצורות שונות של אמנות במשך כשני עשורים וחצי.
לשמחתי, הייתי במקומות רבים בעולם. זה מדהים לחיות, לטייל, לבלות, לנשום אוויר אחר, ולהתעסק ברישום פחם, לצייר ובעיקר - אני אוהב לצלם. שנים התעסקתי באמנות שלי בהיותי מטפל בבתי חולים, אבל בעשור האחרון אני אמן וצלם במשרה מלאה. השנים הארוכות באוניברסיטאות ובתארים האקדמיים שנעשו בכתליהן מעולם לא הרגו את תשוקתי האמנותית.
בעבר הייתי משתמש במצלמת קנון (Canon). עם זאת, אני שקלתי מחדש את שוק הצילום המיקצועי, ולאחר "מעט" מחקר יסודי של כמה חודשים מצאתי כי עבור הדרישות הספציפיות המחמירות שלי, של הפקת עבודות אמנות באיכות גבוהה ובהרבה מקרים - חדה וברורה, אצטרך לעבור אל מערכת ניקון (NIKON) במקום המערכת הקודמת. רק אנא, אל תבינו אותי לא נכון; אני לא אומר ש-Canon (או מערכות אחרות לצורך העניין) לא טובה; עבור עצמי - ניקון היא פשוט מערכת המצלמה הטובה ביותר בטכנולוגיה בפורמט מלא (Full Frame), ובייחוד בנישת הצילום הספציפית בה אני מצלם בעיקר. אנא אל תראו בכך שאני מייחצן את ניקון - אני לא בכיס של אף אחד! ברגע שהמוצר טוב יותר או פחות טוב, יש לומר זאת בריש גלי. זו דרכי.
צילום-רחוב אמנותי, כנישה:
חזרה חדה אל הנושא של המאמר הזה. חשוב לי לתת לקוראים להבין שבכדי להיות מסוגל לראות את התוצאה הרצויה של הצילום מבעוד מועד. כלומר, ראיית התמונה המוגמרת כבר במוחו של האמן לפני הלחיצה על כפתור הצמצם. להגעה לכך יש צורך בהרבה עבודה. זו בהחלט לא תוצאה של הוצאת מצלמה, לצלם ולהגיע לתוצאה הרצויה בלי הכנה. אך מהצד השני, להגיע לרמה שכזו בהחלט ניתן להגיע עם רצון והתמדה. ואין פה, לאמיתו של דבר, הרבה חוכמות - זוהי משימה הדורשת לעתים הרבה מאוד ניסיון ואולי רכישת פרספקטיבה אישית בראיה אומנותית.
הרקע המקדים שלי באמנות הוא שחור-לבן. אור וצל, כך שבמוחי שלי אני בונה את כל הסביבה כביכול היא עשויה רק שחור ולבן. אני מסתכל על עצים ורואה מבחינתי עצים אפורים. כך גם הים, השמיים, הציפורים וגם הנחיריים של מי שיושב לצידי...
בין אם בסופו של יום אני בוחר להשאיר את הצבע על התמונה או להביע את אומנותי כמונוכרום (מונוכרום, למי שהמושג אינו נהיר עדיין, הוא כל דבר בו יש רק צבען אחד. למשל - תמונות שחור/לבן הן מונוכרום משום שרק השחור מתבטא על הדף הלבן)
את התמונה הבאה דמיינתי כשחור ולבן בראשי, והיא למעשה התוצאה המדויקת שאליה חתרתי ואותה הייתי מוכן לקבל כמוצר מוגמר, כאשר פסי החולצה הישרים מקבילים הוריזונטלית לפיו ואפו. צל הפה והאף מדומים לפסים שחורים שהתעקלו וממש בחודם, כיבכול, (על קצה האף) עומד לו כדור בדולח עדין ושברירי. חוסן ושבריריות, ביטחון ופחד, דבר והיפוכו - שחור ולבן.
יכולות HDR בתחום הצילום הזה:
לעיניים שלנו יש את היכולת לראות בצורה ממש הרבה יותר טובה מיכולתו של החיישן (הסנסור) של המצלמה שלנו. אני לא באמת חושב שזה המקום לגרור אתכם למספרים, גרפים, טבלאות וכולי. אבל מבטיח לכם שכמה חנונים ידברו בנושא במונחים של טווח דינמי גבוה, או בקיצור HDR. אז בואו נניח לרגע שאנו משתמשים במונח HDR לצרכי הסברה, זה פשוט אומר כי לעיניים שלנו (ובעיקר למוח המעבד את האותות הויזואליים המגיעים דרך עינינו) יש יכולות HDR הרבה יותר טוב מאשר המצלמות בהן כולנו משתמשים, במיוחד כאשר יש הבדלים קיצוניים כאלה בין האובייקט הבהיר ביותר בפריים שלנו לבין האזורים הכהים ביותר באותו פריים. ככול שההבדל בתאורה קיצוני יותר בסביבה המצולמת שלכם, כך גם הבעיות הצצות בנוגע ל-HDR מרחיקות לכת. מדובר פה בעצם באופן בו המצלמה בעצם מפענחת כמה אור מגיע אל הסנסור ואיך היא מכוונת את עצמה בכדי ששהתמונה לא תצא חשוכה מאוד או בהירה מאוד. הכוונה של המהנדסים של המצלמות בהחלט הייתה טובה, אך למרבה הצער, המצלמה לא תמיד יודעת איך להתמודד כהלכה עם HDR גבוה.
אני, כאמן צילום, מעדיף להיות יותר עם המצלמה על הידיים מאשר לבלות הרבה זמן על מקלדת המחשב. תמיד, אבל באמת תמיד, העדיפות היא להפיק את הצבע הקונטרסט והחדות דרך העדשה ולא המחשב. כפי שאני רואה ובעצם מתרגל את אמנות הצילום שלי, צריך להתגבר על מכשולים כאלה הקשורים כאמור ליכולות ה-HDR הדי עלובות שיש למצלמות כיום. לאנשים רבים המילה 'פוטושופ' תצוץ במוחם. אז, כן, פוטושופ היא תוכנה גדולה, כבדה (שלא לדבר על כמה אחרות בשוק הנוכחי), אבל אפילו פוטושופ לא יכולה לעשות הכל. ואם כן, זה יחייב את מי שמתעסק עם התוכנה, במקרים רבים, ממש לבדוק פיקסל אחרי פיקסל. זהו תהליך הדורש זמן לא מועט, וכאשר יש מספר לא קטן של יצירות אלה אותן אתם אמורים להשלים בתוך פרק זמן קצר, האמן/צלם יצטרך ככול כנראה להתפשר על משהו. ואתם לא רוצים להיות בסיטואציה שכזו!
Tokina 100m F/2.8 AT-X Macro
לאלו שמרגישים את הלחץ ורוצים להבין אם לקנות או לא לקנות את העדשה, ואינם מסוגלים להמשיך לקרוא הלאה עוד 2-3 דקות נוספות, אני אפיל את הפצצה ואאפשר לכם לקרוא את השורה התחתונה של כל הסקירה, כבר כאן וכבר עכשיו:
העדשה הזו שטוקינה ייצרה הינה עדשה מדהימה, חדה, חזקה ומפיקה תמונות בהירות מלאות צבע ועניין. כל צלם אמנותי שרוכש את הפנינה הזו יהיה האיש המאושר ביותר (או האישה המאושרת ביותר) בסביבה!
ברשותכם, כרקע, אני מרגיש שזה חשוב דיו להבין מדוע בחרתי טוקינה. אז כך: יש לי אנקדוטה קצרה על עדשת טוקינה אחרת. אני אוהב להשתמש במצלמות שלי בעדשה הרחבה הזו: Tokina 16-28mm f/2.8 AT-X PRO . זו למעשה אחת מהעדשות המועדפות עליי בהן השתמשתי לאחרונה באופן כמעט תמידי לצורך צילום בזווית רחבה (תמונות נוף, ארכיטקטורה, אסטרו). כן, ניסיתי את טמרון (Tamron 15-30mm) וגם את ניקון המקבילה, החדה והכל-כך יקרה! יש כאלו שממש מרגישים שמקומם בעולם הוא להגדיל את התמונה למאות אחוזים על צג המחשב, למצוא ולהוכיח לכל העולם את מה שברור מאליו - לכל עדשה יש צד פחות חיובי. אלו אותם אנשים שממש אוהבים לאתר את אותם פיקסלים סוררים בודדים שאף עין לא תראה ולא תשים לב לעולם בקונטקסט של התמונה הכוללת. ובדיוק כשם שיש את אותם אלו המשמיצים את ניקון, קנון, פנטקס, טמרון וסיגמה, כך יש כם את אותם המשמיצים את טוקינה. די ילדותי ולא מקצועי לטעמי. אני אומר לכם מה דעתי על אותה עדשה רחבה Tokina 16-28mm AT-X PRO - זוהי עדשה רחבה נ-פ-ל-א-ה.
אז עתה, אחרי שאתם יודעים שיש לי ניסיון רב עם Tokina 16-28mm AT-X PRO אני רוצה להיות גלוי עם כולכם: אני מופתע לחלוטין לגלות עדשה חדה אף יותר בדמותה של הפנינה הזו הנקראת:
Tokina 100mm AT-X PRO Macro
עתה, לאחר שחיברתי אותה למצלמה, הייתי להוט לנסות ולהשוות אותו לעדשות Nikkor חדות אחרות אותן יש לי כבר ('ניקור' היא חברת הבת של ניקון והיא מייצרת עבורה את העדשות). מבחינה מקצועית, הבטחתי לחברת טוקינה שלמרות העמדה שלי כשגריר מותג עולמי שלהם, הסקירות שלי תמיד יהיו אמיתיות וכנות - לטוב ולרע - ולא הייתי חולק עם הציבור מידע מוטה על העדשות שלהם. וכמו שתוכלו להיווכח בהמשך, אני אומר מלים חמות וטובות גם על מתחרה של טוקינה. אז אנא, אשמח אם תמשיכו לקרוא את זה סקירת העדשה הזו יותר כמו עמית ולא כשגריר המותג.
אז איך אני בעצם מחליט אם העדשה טובה, לא טובה, חלבי, פרווה או בשרי? אני מניח שאצטרך להשוות מספר פונקציות חיוניות. ההשוואה הטובה ביותר תהיה בין הטוקינה 100מ"מ הזו לבין עדשות ניקון, בהן השתמשתי ואהבתי לצלם עם אורך מוקד דומה עד כה. אז להלן אני מוסיף את למשוואה את ניקון 105מ"מ וניקון 80-200מ"מ (וזה באמת לא משנה מאיזו סדרה D או G או יותר ישנות), ואני רוצה לומר לכם ששתי עדשות הניקון הללו הן עדשות מדהימות!
בשתי עדשות Nikkor הללו היכולת להציג צבעים רוויים וניגוד גדול מוצג בבירור. אני אפילו לא מתחיל לכתוב על סטייה כרומטית ו-פרינג', משום שהם מטופלים היטב ובקלות יחסית בעריכה דיגיטלית באמצעות לחיצת כפתור אחת. לפעמים, בצילום אמנותי, אני למעשה ממש רוצה להשתמש בסטיות הצבעים הללו, אבל זה כבר סיפור למאמר אחר. 'פסק דין' שלי על אותן עדשות ניקור (ניקון) בקול רם וברור: ניקור עשתה עבודה טובה מאוד! כאמן וצלם המעריך את ביצוע הצבעים, הצורך לקבל תכונות עדשות כאלה היישר מהמצלמה (בלי לרטש או להחיל שינויים ארוכים) הוא משמעותי. האם אני ממליץ לרכוש אותן - בפשטות - כן. ניקור בהחלט עשתה עבודה נהדרת. אך הצד הפחות סימפטי הוא מחירן הגבוה. למרבה הצער, מחיר גבוה זה לא עניין חדש כאשר מדברים על עדשות ניקור, בייחוד עדשות מהירות של f/2.8 או מהירות אף יותר. ניקור מוכרת מוצרים יקרים והאמת שעם המעבר של ייצור חלק מהעדשות של ניקור לסין (בניגוד ליפן), אני רואה באופן כללי הרבה מאוד אי צדק בבחינת ניקור במכירה במחירים גבוהים כאשר עלויות הייצור נמוכות יותר בסין ואיכות המוצר עוברת לפלסטיק בניגוד למתכת היפנית. בנוסף, יש לומר שכאשר הצילום מתבצע עם עדשת ניקור 80-200מ"מ המיקוד (הפוקוס) הוא קצת איטי. עוד דבר הוא שהעדשה הזו של ניקור היא לעזאזל כל כך כבדה. אם וכאשר תראו את השרירים שלי - אוכל להבטיח לכם - זה הכול מנופח בגלל העדשה הזו!
וכך, כאשר אני (באמונתי הלא מוצדקת) חשבתי כי לא יכול להיות כל מתחרה אפשרי לעדשות הניקור הכל-יכולות הללו, עדשת הטוקינה 100מ"מ מאקרו הזו פשוט השאירה אותי חסר מילים! היכולת לצלם את התמונות שלי תוך כדי התמקדות כל כך מהירה על אובייקט הצילום המרכזי, החדות, הבהירות, והפרדת הצבע היו מעל ומעבר למה שעדשות ניקור המקצועיות יכולות לספק! עכשיו, משיש לי את עדשת הטוקינה 100מ"מ הזו, אני צלם סופר מאושר. כמו שאומרים בישראל בסלנג: טוקינה לקחה את ניקור בזחילה!
עדשת הטוקינה הזו גם זולה הרבה יותר מניקור, ומיוצרת ביפן, לא סין (כמו סדרת G של ניקור).
פוקוס מהיר. בשביל מה?
כמה בטח ישאלו מדוע אמן צילום צריך כזו עדשה עם יכולת פוקוס מהירה כמו הטוקינה הזו. אכן, הפוקוס המהיר לא תמיד חיוני בנישה הזו של צילום מקצועי. בהחלט לא. אבל לצרכי הצילום שלי באמצעות אורך מוקדי סביב הטווח של 80-135מ"מ הצלם רוצה קרוב לוודאי לקחת פורטרטים בצילום רחוב. כדי להאיר את הנושא קצת יותר, אני עושה צילום רחוב מתוך כוונה להפיק מהתמונה אמנות עם מסר, לא כמו צילום רחוב per-se, וכמובן לא צילום עיתונות. לאחרונים חשוב מאוד שהעדשה תהיה מספיק מהירה כדי לתפוס מאורע שלא תמיד מראה צדדים נסתרים אומנותיים. לצרכיהם, למשל, יש חשיבות במצלמה המסוגלת לירות צבר של תמונות בקצב מהיר מאוד, ומהצבר הזה לבחור את הפריים ההוא שיופיע בכותרות העיתון.
מאידך, אצלי כאמור, בתחום הצילום בו עוסקת סקירה זו, אני בונה את הקומפוזיציה בראשי לפני שהסיטואציה מתהווה. באופן כללי, אני מכין את הרקע כדי לקבל את התחושה הכללית אותה אני מעוניין להעביר, ואת הגוונים הכלליים המוסיפים לדרך העברת המסר, ואז מחכה בסבלנות לאותו אובייקט (לרוב איש או אישה) שיעשה את אותה תנועה ספציפית לה אני מייחל. באופן כזה, כל הנותר לי לעשות הוא רק ללחוץ על כפתור הצמצם ממש באותו שבריר של שניה שכל הדרמה הרצויה מתחוללת. האם עתה זה מסביר לכם מדוע אני חייב פוקוס מהיר?
מאחר שאצלנו בניו זילנד, וכך גם בישראל (אני נוטה להאמין) מותר לצלם כל אדם או עניין שמוצג בבירור ברחובות ובשטחים הציבוריים (אני מאמין שבישראל לבטח אסור לצלם מוסדות ביטחוניים וכדומה), אין לי צורך באישורם של המצולמים לצלם אותם. ברוב הפעמים המצולמים אינם מודעים למעשה לעובדה שהם הגיבורים בעבודת אמנות. בניגוד לצילום פורטרייט בסטודיו או צילום חתונות למשל, בנישת האמנות בה אני עוסק כאן אני באמת ובתמים מעוניין שהם לא יסתכלו אל המצלמה. זה נכון אמנם שבמידה ואבקש מהם לעשות פעולה מסויימת חלק מהם עשוי להרגיש חופשי מול העדשה. אך במקרים אחרים (וזה די משמעותי מבחינה מספרית) - הם עשויים להתבייש, ואז הם עשויים לסרב לעשות את אותה פעולה ספציפית לה אני ייחלתי שיעשו. לפיכך, אני מחכה לרגע הנכון.
בשבילי, כאמן, להחמיץ תמונה שעשויה להיות מדהימה מבחינה אמנותית לצורך העברת מסר מסויים, רק מכיוון שהפוקוס לא מהיר מספיק כדי לתפוס את הרגע - זה דבר שבאמת יכול לגרום לדכדוך (ריגעי אמנם, אבל עדיין דיכדוך)! יש לי את הרושם שרבים מהקוראים היותר מתקדמים בתחום מזדהים עם מה שאני מנסה להעביר כאן. אז כאן אני רוצה לומר לכם חד משמעית - טוקינה 100mm הזו היא עדשה מושלמת עבור המשימה.
לקראת סיום:
הבטחתי להימנע בכתיבה בסקירות שלי בכל איזכור של מספרים, סטטיסטיקה, פיקסלים, טבלאות או כל דבר מטורף ומשעמם אחר. לפיכך, אני שואף להגיע אל כל צלם שם - הן אל אותם טירונים והן של אלו היותר מתמצאים בנבכי המדע. אחרי הכל, באמת ובתמים, מה שבאמת חשוב לנו הוא שאנחנו נרכוש כלים נהדרים בעבודה שלנו (עם עדיפות לשלם כמה שפחות). עכשיו, אחרי שאמרתי את זה, אני רוצה ברשותכם לסכם את המאפיינים הכלליים וכיצד הטוקינה 100mm AT-X Pro משתלבת להפליא לצרכים התובעניים שלי:
1) צמצם מהיר: כן, זה בכדי שאוכל להפיק את אותו טישטוש ברקע ("Bokeh") בכדי שגיבור התמונה יבלוט היטב. כאן, עם העדשה הזו, הבוקה הזה הוא אלוהי! העדשה לוקחת את גיבור התמונה ומסביבו טישטוש קרמי. זה מדהים ואני בטוח שגם ובעיקר צלמי פורטרייט בסטודיו יחסירו פעימה בלב רק מלראות את התוצאות של העדשה הזו. אני בעיקר אוהב לצלם בטווחים של 2.8-f/5.6
2) מיפתח גדול (עדשה מהירה): אני גם צריך במיוחד את הצמצם להיות רחב מספיק במצבים בהם האור הזמין הוא נמוך כמו רבים מהצילומים ברחוב, בהם למשל השמש מוסתרת על יד שורות של בניינים, הרים או עצים.
3) עדשה קלה מספיק לצילום ידני: אם תיזכרו לרגע את מה שכתבתי לעיל על עדשת ניקון Nikkor 80-200mm F / 2.8 D, אחת הבעיות העיקריות שלה היא המשקל. היא כ-ב-ד-ה. היא עבה, בצורת חבית, ועשויה מתכת משוריינת כמו של טנק. מאידך, טוקינה הזו היא עדשת פריים מקובעת על 100מ"מ בה המשקל ממש לא מהווה בעיה. היא קלה, מאוד חזקה, ובעיקר כייפית להחזקה בכל כף יד - הם גברית והן נשית. בואו רק נסכם שהיא לא הולכת ללחוץ על חוליות הצוואר שלכם, אז תמשיכו לעמוד זקופים. אתם יכולים לשים את העדשה הזו גם למצלמות בעלות סנסור מלא (מצלמה מיקצועית) Full Frame, וגם למצלמות פחות מקצועיות עם סנסור מוקטן מסוג APS-C שלמען האמת קרוב לוודאי שרוב אלו עם מצלמות ניקון משתמשים כרגע. רק חשוב לומר שלגבי מצלמות ניקון עם סנסור מוקטן, אם המצלמה שלכם היא אחת מסדרת 5XXX או 3XXX שהינן סדרות המותאמות בעיקר לצלמים מתחילים, הפוקוס האוטומטי של העדשה לא יפעל כראוי מאחר ובסדרות הללו אין מנוע בגוף המצלמה. מאידך, במצלמות מתחילים שכאלו צילום עם פוקוס ידני ניתן יהיה בהחלט לעשות. בסדרת 7XXX החצי מקצועית ניתן לצלם עם פוקוס אוטומטי. התמונות בסקירה זו צולמו כולן מסדרה זו, על ידי, עם מצלמת ניקון D7200.
4) מיקוד (פוקוס) חד: הדבר נכון כאשר אני מכוון על נושא הפריים שהוא אדם או אנדרטה. כפי שהוסבר קודם לכן, אחרי שאני בונה את ההרכב בראש שלי, אני צריך את העדשה כדי לאפשר לי לתפוס את הרגע המדויק שבו האובייקט עושה את הפעולה. לפעמים זה יהיה שבריר של שנייה. חשוב שהעדשה תתיר לכם להתמקד על המיקום הנכון במהירות ובחדות יוצאת מהכלל. הטוקינה הזו מאפשרת את הפעולה באופן מעורר השתאות!
קצת על מאקרו:
יכולות המאקרו של עדשה זו יידונו בהרחבה במאמר אחר, אבל ברשותכם אפשרו לי לומר דבר קצר אחד או שניים. איכות תמונות המאקרו שעשיתי עם העדשה הם מעבר לכל השוואה לעדשות אחרות. בכנות. הטישטוש (Bokeh) הקרמי שהעדשה הזו מייצרת היא חלומו של כל צלם. למען האמת, הטישטוש הוא למעשה אחד הטובים מכל העדשות בהן אי פעם השתמשתי. בהבטחה. ובנוסף, השטח הממוקד הוא חד מאוד אפילו במיפתח רחב מאוד של f/2.8, ובצילום מאקרו זה בדיוק מה שאנחנו מייחלים לו - חדות קיצונית. ראו את הפרח המדהים פה למטה. חדות קיצונית וטישטוש קיצוני בו זמנית.
אנקדוטה נוספת שאולי גם ראויה לציון. לקראת הסקירה צילמתי באמצעות שני סוגי מצלמות. אחת עם סנסור מלא 35מ"מ (ניקון D810) ואחת כאמור עם סנסור חתוך מסוג APS-C (ניקון D7200). שתיהן מצלמות מצוינות לצילום אמנותי ומאקרו. עם זאת, אם אתם חדשים לצילום מאקרו, הייתי מציע לצלם עם APS-C לפני שתמשיכו לרמה מקצועית של סנסור מלא. הסיבה לכך היא כי על ניקון עם סנסור חתוך (APS-C) העדשה הופכת כביכול להיות 150מ"מ ולא 100מ"מ.
אני לא אכנס לתוך הנושא הזה של "פקטור החיתוך" (Cropping Factor) מדוע 100מ"מ בסנסור מלא הופך ל-150מ"מ בסנסור חתוך, ומן הסתם אני מאמין שתמצאו מספיק מידע על כך באינטרנט. אבל המשמעות שאני מעוניין להבהיר היא שמאקרו עם עדשה ארוכת מוקד - תיתן לכם תוצאות מעולות ביתר קלות. הזדמנויות של תאורה טבעית עבור מאקרו הם אינסופיים כאשר מצלמים באורך מוקדי גבוהים של 100מ"מ ומעלה. ברגע שאורך המוקד גדול יותר כך הצלם לא צריך להיות כל כך קרוב לנושא הצילום. ובהתאמה, ככל שאתם קרובים יותר לאובייקט המצולם, אתם עשויים להשאיר עליו צל והתמונה תיעשה לא ברורה ובעיקר חשוכה. זה נכון שבמצלמות מתקדמות כמו הנ"ל יש יכולת פיצוי של ISO, אך העדיפות היא תמיד לצלם עם ISO נמוך בכדי להימנע ככול הניתן מרעש אופטי. קחו את זה בחשבון.
"פסק דין" וקצת חזרה:
בסך הכל, אני באמת לא יכול להדגיש מספיק עד כמה שימושית העדשה הזו. היא מדהימה. זו פשוט אחת הטובות שיש לי בין אצבעות הידיים שלי, והיא מיוצרת הן למערכות Canon והן ל-Nikon. אני יכולתי לכתוב לכם הרבה על מספרים ולהראות לכם גרפים וכל חומר אקדמי משעמם רק בכדי לעשות את סקירה הזו "אובייקטיבית" כביכול, ולשכנע אתכם לקנות. אני נשבע שאינני מקבל על כך אף לא דולר אחד. אך החלטתי לתת לכם דעה סובייקטיבית כצלם מקצועי בתחום האומנות. וככזה, דעתי היא כנה המבוססת על הניסיון שלי ועל הצרכים בתחום הצילום הזה. אני מבטיח לכם שלא תתחרטו שיש לכם אותה בארסנל שלכם!
עוד ממני תוכלו לראות באתר הנוכחי www.collinsryan.photography ובפייסבוק www.facebook.com/ArtisteRyan
לכל התמונות והתוכן כל הזכויות שמורות לקולינס ריאן 2019.